<h1>ראב"ן שו"ת סימן נ'</h1>
<h2>דף נג.</h2>
שאלני חתני ר' שמואל. אמר רבינא [מכות י"ט.] לעולם קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא והכא בבכור וכו'. וקשיא ליה אם כן יהא מעלה גם בכורות גם מעשר בזמן הזה כיון דקדושת הארץ וקדושת הבית לא בטלה, ואמאי אקשינהו לבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית. לכן אפרש כל השמועה על בורייה. אמר ר' יוסי משום ג' זקינים הם ר' ישמעאל ור' עקיבא ואחרים, דר' ישמעאל מייתי הכא במכות, ור' עקיבא בהתחלת פרק בתרא בבכורות [נ"ג.] ר' עקיבא אומר יכול יעלה אדם מעשר בהמה מחוצה לארץ לארץ ישראל ויקריבנו וכו' התם מקיש מעשר בהמה למעשר דגן, ודאחרים מייתי בפרק קמא דראש השנה [ה':] אחרים אומרים יכול יהא בכור שעיברה שנתו כפסולי המוקדשין ויפסל וכו' מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל משנה לחבירתה אף בכור, ודברי שלשתן בסיפרי פרשת עשר תעשר. ור' ישמעאל מקיש מעשר לבכור, וקאמר יכול יעלה אדם בזמן הזה לאחר החורבן מעשר שני שלו לירושלים, ודין הוא שלא יעלה דאיתקש לבכור דכתיב מעשר דגנך ובכורות בקרך מה בכור אינו אלא בפני הבית דבעי מזבח אף מעשר, איכא למיפרך מה לבכור בדין הוא דלא מייתו לה אלא בפני הבית דבעי מתן דמים ואימורים למזבח תאמר במעשר דלא בעי מזבח הואיל ולא בעי מזבח אימא דמסיק ליה אפילו בזמן הזה, ומשיב בכורים יוכיחו דאין בהן מתן דמים למזבח ואין נהוגין אלא בפני הבית דתנן במשנת ביכורים [פ"ב מ"ג] תרומה ומעשר שיני נוהגין בפני הבית [ושלא בפני הבית] מה שאין כן בביכורים, אף מעשר שיני אעפ"י שאין בו מתן דמים למזבח אימור דאין נוהג להעלותו אלא בפני הבית [וכו'] ת"ל ואכלת וכו'. ומפרש ואזיל מאי קסבר ר' ישמעאל, אי קסבר קדושה ראשונה קידשה נמי לעתיד לבוא אפילו בכור נמי היה דינו להעלותו אלא שאין שם מזבח אבל מעשר שיני דלא בעי מזבח ודאי מעלה ומאי תיבעי ליה, ואי קסבר לא קידשה לעתיד אפילו מעשר לא יפריש דהא בטלה קדושת הארץ ומאי תיבעי ליה בעלייתו, ומשני רבינא לעולם קסבר קידשה לעתיד ואם היה שם מזבח ודאי היה דין להעלות שם בכור אפילו לאחר שחרב הבית, ואעפ"י שקדושה ראשונה לא בטילה וחייב לעשר אפילו הכי מעשר שיני לא יעלה, דלאו לבכור שבזמן הזה מקישו שהוא ראוי להעלותו אלא שאין שם מזבח, דאי להאי בכור היה מקישו היה צריך להעלותו דקדושת הבית קיימת אע"ג דליכא מזבח דהא מעשר לא בעי מזבח, אלא כי מקישו לבכור שנזרק דמו במזבח וחרב ועדיין בשר הבכור קיים, דהאי בשר בכור לא בעי מזבח ואפ"ה אסור לאכלו כיון דליכא מזבח, מעשר שיני איתקש ליה אע"ג דלא בעי מזבח אסור לאוכלו בלא פדייה ואכילת מעשר בירושלים מקיש לאכילת בשר בכור בירושלים מהבכור עצמו. ואם תאמר אמאי אקשיה להאי בכור לאיסור, לקשייה לבכור בזמן הזה דראוי להעלותו ולאכלו אם יבנה מזבח. תריץ משום דכתיב [דברים י"ד] ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך ובכורות בקרך, משמע לאותו בכור איתקש שנעשו כל עשיותיו ועומד לאכילה כגון שנזרק דמו וכל זמן שבשר בכור מותר לאכילה היינו אם לא חרב המזבח בין זריקת דמו לאכילת בשרו מעשר נמי מותר באכילה שם בלא פדייה, אבל אם נאסר בשרו כגון שחרב הבית אחר זריקת דמו נאסר גם מעשר לאוכלו שם בלא פדייה. והאי דפריך מה לבכור שכן טעון, (והכי) [והא] איתקש דכל זמן שבשר בכור נאכל בירושלים מעשר שיני נאכל אין בשר בכור נאכל בירושלים אין מעשר שיני נאכל שם בלא פדייה, (ו)הכי קפריך מה לבכור בדין הוא שבשרו טעון מזבח שהרי דמו היה במזבח תאמר במעשר שאין ממנו למזבח כלל. ויש מפרשין אפילו בכור נמי יעלה לירושלים ויבנה מזבח ויקרבנו דהאמר ר' יהושע מקריבין אעפ"י שאין בית. וליתה דיחיד שהוא בונה מזבח להקריב עליו בכור במה מקרי, וכל שאינו נידר ונידב כגון בכור אין קרב בבמה [מגילה ט':], והא דר' יהושע, מזבח של צבור היה כשעלו בני הגולה בנו מיד את המזבח והקריבו עליו ולא גמרינן מיניה ליחיד. ועוד הא אמרינן בפרק בתרא דבכורות [שם] מעשר של בהמה נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית, ופרכינן אי הכי אפילו האידנא נמי לנהוג מעשר בהמה, ומשני הא דלא נהיג האידנא משום דחיישינן לתקלה שלא היה יכול להקריבו לפי שאין מזבח צריך להשהותו עד שיפול בו מום ולפדותו ולהוליך פדיונו לים המלח ודילמא אדמשהי ליה אתי ביה לידי תקלה, ומקשי א"ה אפילו בכור בזמן הזה שאין יכול להקריבו לפי שאין מזבח נעשה לו תקנה נשתף בו גוי כדי שיפטור מן הבכורה דאי לא אתי ביה לידי תקלה אדמשהי ליה [עד ש]יפול בו מום, ומתרץ הכי נמי עבדי כדרב יהודה דאמר מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם משום שאם לא יטיל צריך להשהותו עד שיפול בו מום מאיליו ואתי לידי תקלה. ואם איתא כדמפרשי דכל אחד יבנה במה שם ויקריב דהיינו מקריבין אע"פ שאין בית, אמאי מטיל בו מום יבנה מזבח ויקריב, אלא ודאי אין מזבח בירושלים אלא לצבור וכל זמן שלא בנו צבור מזבח יחיד לא מצי מקריב. ולר' ישמעאל מעשר שיני בזמן הזה לפדינו ויאכלנו בכל מקום ופדיון יוליך לים המלח כדתנן [בכורות שם] אין מקדישין ואין מחרימין בזמן הזה ואם הקדיש מעות יוליך לים המלח, אבל לרבנן דלא מקישי מעשר לבכור מעלה פירות ואוכלן בירושלים. ובין לרבנן ובין לר' ישמעאל בבכור בזמן הזה מטילין בו מום קודם שיצא לאויר העולם. וביכורים דבעו הנחה לפני המזבח וליכא מזבח, לא מפריש להו כלל דלא ליתי בהו לידי תקלה, דלאו בני פדייה נינהו ובעי לשהויינהו עד שירקבו ואדהכי אתי בהו לידי תקלה, כדאמרינן גבי מעשר בהמה דלא מפרשינן ליה האידנא משום תקלה.
